ליצירת קשר: קדחת הקרציות
מחבר: דר' ערן שגיא
קדחת קרציות או בשמה הלועזי ארליכיוזיס היא מחלה המועברת על ידי קרצית וגורם אותה טפיל תוך תאי (Ehrlichia family Rickettsiacea על שם המגלה דר' ארליך). קיימים מספר מינים הידועים כגורמי מחלה במגוון בעלי חיים כולל בני אדם. תפוצת המינים השונים נקבעת בעיקר לפי תפוצת הקרציות המעבירות אותם. בארץ לא קיים המין שתוקף בני אדם ולכן אין שום סכנה להדבקה של אדם בקדחת קרצית. ישנו בלבול בין קדחת הקרציות לבין קדחת המערות וקדחת הבהרות שנגרמות על ידי 'דודנים' אחרים של הארליכיה.
ארליכיה קניס, נפוצה כמעט בכל העולם. מועברת על ידי הקרצית הקשה מסוג Rhipincephlus sunguineus (הקרצית הנפוצה בכלבים בארץ) ותוקפת את משפחת הכלביים בלבד (Canidae ) שכוללת כלבים שועלים, תנים וזאבים. הפרזיט פולש ומתרבה בקבוצה מסוימת של תאי דם לבנים (תאים של מערכת החיסון).
הדבקה מתרחשת כאשר לרווה או נימפה שהן הצורות הצעירות של הקרצית, מוצצת דם מכלב ומעבירה את הטפיל לכלב נוסף אחרי שהתגלגלה לנימפה או בוגר בהתאמה.
הטפיל יכול לעבור ולהדביק גם כתוצאה מעירוי דם מתורם נגוע.
מהלך המחלה מחולק לשלוש על פי סימנים קלינים ומדדי דם נוספים.
שלב אקוטי – מתחיל אחרי תקופת אינקובציה של 8- 20 ימים ונמשך שבועיים עד ארבעה שבועות. בתקופה זו הטפיל עובר חלוקות בינריות בתאים הלבנים ומתפשט בגוף. נוכחות הטפיל מעוררת תהליכים דלקתיים ואימונים. בשלב זה מופיעים לרוב סימני מחלה לא ספציפיים כגון:
- חום
- דלקות עיניים שמתבטאות בהפרשה או אף עכירות עינית מסויימת.
- חוסר תיאבון ואיבוד משקל
- דיכאון
- כאבים במקומות שונים. לרוב תיראה צליעה.
- הגדלה של בלוטות לימפה ולעיתים גם הגדלה של הטחול.
הסימנים הקליניים בדרך כלל עוברים מעצמם. לפעמים הם כה קלים עד שהבעלים לא שמים לב למשהו לא תקין. מצד שני, בבדיקת דם מבחינים בירידה במספר הטסיות (תאי דם המשתתפים במנגנון הקרישה) ומכאן החשיבות הגדולה לבצע ספירת דם בכל חשד לנגיעות בקדחת קרציות.
שלב תת קליני – נמשך בדרך כלל 120-40 ימים אך יכול להמשך אפילו שנים. בשלב זה אין סימנים חיצוניים והכלב נראה בריא. בבדיקות מעבדה עדיין תמצא ירידה במספר הטסיות בדרגה כזו או אחרת. בסופו של דבר רוב הכלבים יעברו לשלב הכרוני.
שלב כרוני – יכול להופיע באופן קל כגון אובדן משקל וממצאים בבדיקת דם כמו בשלב הראשון האקוטי אך באופן פחות חריף. יתכן מופע חריף בו יש דיכוי כללי של מח העצם הגורם בין השאר לאנמיה.
דימומים מהחניכיים או האף (כתוצאה מפגיעה בטסיות הדם) אף הם סימן מחשיד למחלה.
דרגת החומרה תלויה באלימות הקו של הטפיל, בגיל הכלב (צעירים רגישים) ובגזע (למשל רועה גרמני ידוע כגזע רגיש).
אבחון
האבחון של קדחת קרציות מבוסס על שילוב של סימנים קלינים וממצאים בבדיקות דם. סרולוגיה (בדיקה לנוכחות נוגדנים כנגד הטפיל) קיימת אך אינה מהימנה די הצורך . כיום נכנס לשימוש מבחן (PCR ) הבודק נוכחות של הטפיל עצמו, מבחן מדויק במיוחד, הניתן לעשותו ע"י שליחת דגימת דם למכון חיצוני.
טיפול
הטיפול בקדחת קרציות כולל אנטיביוטיקה נגד הטפיל ובמידת הצורך טיפול תומך נוסף. במקרים קשים כשכבר יש דיכוי מח עצם מוסיפים לטיפול סטרואידים ואף חומרים נוספים מתחום הכימוטרפיה. במקרי אנמיה קשים במיוחד ניתנות מנות דם עד שהגוף חוזר לייצר תאי דם בעצמו.
אף כי ברוב המקרים הטיפול עוזר ומהר הרי לפעמים, ובמיוחד אם המחלה התגלתה בשלבים מאוחרים, אין תגובה לטיפול כלומר זוהי מחלה מסכנת חיים ממש. חשוב לציין שכלב שחלה פעם אחת יכול לחלות שוב (אין חסינות) ולמעשה הוא אפילו מועד להתפרצות נוספת במקרה והטפיל לא מוגר לגמרי. התפרצות כזו, זמן רב אחרי שהכלב הבריא לכאורה תגיע הרבה פעמים בעקבות סטרס כגון מחלה אחרת, נסיעה של הבעלים (פנסיון) ניתוח וכו'.
מניעה
אין עדיין חיסון לקדחת קרציות ולכן המניעה היא על ידי טיפול בקרציות . הטיפול היעיל ביותר הוא קולר נגד קרציות. חשוב להדגיש כי בשוק קולרים ממספר חברות ולא כולם יעילים במידה שווה. ניתן גם לטפל באמפולות לטפטוף על העורף אך זמן פעילות החומר קטן משמעותית בהשוואה לקולר, עד חודש לעומת עד חצי שנה עם הקולר.
במקרים של נגיעות קשה, למשל חצר נגועה, יש לשלב טיפול סביבתי. רצוי שיבוצע על ידי מדביר מוסמך.
שטחי בור, בעיקר אלו עם עשבייה, בדרך כלל שופעי קרציות ואם כבר הכלב ביקר בשטח מועד יש לעבור באופן יסודי על כל חלקי גופו כולל בין אצבעות הרגליים ובתוך אפרכסות האוזניים ולהוריד את הקרציות לפני שהן יעבירו מחלות.
דגשים לבעלים של כלב שחלה בעבר
יש להיות רגישים במיוחד לכל שינוי קטן לרעה במצבו של הכלב ובעיקר לשים לב לסימנים שתוארו בפרק שדן במהלך המחלה.
רצוי לעשות ספירת דם כל שנה. בדיקה זו יכולה לזהות התפרצות מחודשת של המחלה גם אם עדיין אין סימנים אחרים נראים לעין.